פקודות קו נטוי
פקודות שנכתבות בתיבת הכתיבה של מרחב. הן מתחלקות לשלוש קבוצות לפי היכן הן נכנסות לתוקף, וההבדל ביניהן משמעותי: פקודה מקומית לעולם אינה עוברת כהודעה, ולכן היא גם אינה מופיעה בתמלול וגם אינה מגיעה לסוכן.
| היכן היא רצה | מה זה אומר |
|---|---|
| מקומי | מטופלת בלקוח (או בפעולת שרת שיזם הלקוח). הפקודה לעולם אינה עוברת כהודעה, ולכן אף סוכן אינו רואה אותה. |
| צד | קריאת מודל אחת בצד השרת על השיחה. השיחה אינה משתנה. |
| שליחה | קובעת מצב או הנחיה להרצה שההודעה מתחילה. |
הכוונת הרצה
קטע בשם “הכוונת הרצה”/plan
קטע בשם “/plan”מקומי → שליחה. מחמש את מצב תכנון על השיחה: עץ עבודה לקריאה בלבד לחלוטין ומשטח כלים שמוגבל ל-read. התוצר של הסוכן הוא תוכנית, לא עריכה. /plan לבדו רק מחליף את המצב ולעולם אינו עובר כהודעה; עם הנחיה, שאר השורה הוא מה שמתחיל את ההרצה.
/goal <objective>
קטע בשם “/goal <objective>”שליחה. מתחיל מטרה אוטונומית שמפקח היעד שולח מחדש בין מקטעים והפעלות מחדש.
הקלדת /goal עם טקסט פותחת תחילה את ראיון המטרה — סבב קצר שמסרב לקבל טיוטה עד שיש בה את כל חמשת הדברים: קריטריוני הצלחה שמעריך יכול להכריע בהם בלי שיקול דעת, פקודת אימות מדויקת, תקרת ניסיונות, גבולות היקף ותנאי עצירה. כל שלב מציע דילוג והרצה כפי שנכתב: הראיון הוא ברירת מחדל, לא שער.
/goal pause, /goal resume ו-/goal drop אינם פקודות קו נטוי. השהיה, המשך ועצירה נמצאים ברשימת היעדים של השיחה בסרגל הצד. דגלי ההתחלה על המטרה עצמה הם --budget <dollars>, --max <N> (תקציב הרצה) ו---days <N> (מועד אחרון). יעד שהגיע לתקרת העלות שלו ממשיך רק על ידי העלאת התקרה הזו, מאותו פקד בסרגל הצד.
/loop [budget] [task]
קטע בשם “/loop [budget] [task]”שליחה. עובד באופן איטרטיבי עד להשלמה. מקבל גבול: /loop 10, /loop 30m, /loop 1h30m, /loop 10 minutes fix the tests.
מחרוזת שנראית כמו גבול (מתחילה בספרה או בסימן) ואינה מצליחה להיפרס היא שגיאה קשה. טקסט חופשי הוא פשוט טקסט חופשי, ולכן /loop keep going until the tests pass הוא לולאה בלי גבול עם הנחיה בתוך השורה, ולא פירוש שגוי.
/vibe [task]
קטע בשם “/vibe [task]”שליחה. הופך את הסשן למכוון: הכלים של עצמו מצטמצמים ל-read בתוספת חמישה פעלים של עובדים, ועובדי רקע מבצעים את העריכה. ראו הכוונת עובדי רקע.
עובדים לעולם לא שורדים את המצב — היציאה ממנו מחסלת כל אחד מהם.
ניהול ההקשר
קטע בשם “ניהול ההקשר”/compact
קטע בשם “/compact”מקומי → שרת. מקפל היסטוריה ישנה לסיכום מעוגן וממשיך על ההקשר המקופל. אין ארגומנט שמופנה למודל: הפקודה לעולם אינה עוברת כהודעה, ומעבר הדחיסה אינו מקבל רמז מיקוד.
/shake [target]
קטע בשם “/shake [target]”מקומי → שרת. משליך תוכן כבד בלי לסכם: אין קריאת מודל, כל מילה נשמרת, ורק הנפח שאיש לא היה חוזר לקרוא בו מתרוקן.
| מטרה | מה מושלך |
|---|---|
tool_output |
תוצאות כלים ישנות ללא אירועים מיוחדים (ברירת מחדל) |
images |
צילומי מסך ישנים, כשהטקסט שלהם נשמר |
all |
שניהם |
זהו פתח המילוט ל“ההקשר שלי שמן אבל אני לא רוצה סיכום”.
/context [agent]
קטע בשם “/context [agent]”מקומי. פותח את סייר ההקשר של הסוכן של השיחה הזו בלשונית משל עצמו: כל מקטע וחלק בחלון ההקשר שלו — הנחיית המערכת, מיומנויות, קובצי הקשר, סכימות כלים, היסטוריה ותמונות — עם מה שכל אחד מהם עולה והתוכן ככתבו שמאחוריו.
הלשונית מזוהה לפי הצמד (מרחב, סוכן), כך שהרצתה פעמיים רק ממקדת מחדש לשונית אחת במקום לערום עותקים של אותו פירוט.
במרחב עם יותר מסוכן אחד, /context לבדו פותח את החלון שמד ההקשר שבכותרת
קורא — הסוכן שעבד כאן אחרון, זה שההודעה שלו נמצאת בתחתית המסלול — והלשונית
מסומנת Context · <name> כדי שיהיה כתוב של מי היא. נקבו בשם אחר כדי לעבור: /context qa (ה-@ הוא רשות). שם
שהוקלד נפתר בדיוק מוחלט, ולעולם לא בקירוב: שני סוכנים מחזיקים שני חלונות שונים,
ולכן פספוס קל שהיה פותח את האחר היה תשובה שנראית סבירה לשאלה שלא שאלתם.
אותו סייר עומד מאחורי צ’יפ מד ההקשר בכותרת המרחב, והוא עוקב אחרי אותו סוכן — הפקודה והצ’יפ לעולם לא יכולים לחלוק על המשמעות של “ההקשר” כאן.
שאלות על השיחה
קטע בשם “שאלות על השיחה”אלה צורכות קריאת מודל אחת ולעולם אינן משנות את השיחה. התור הממשי הבא של הסוכן רואה בדיוק את מה שהיה רואה בכל מקרה, וזה כל הערך של לשאול.
/handoff [focus]
קטע בשם “/handoff [focus]”צד. כותב מסמך מסירה למי שלוקח את העבודה בלי שום הקשר מוקדם: מהי המשימה, מה נלמד ומה נותר.
/btw <question>
קטע בשם “/btw <question>”צד. עונה על שאלה על העבודה עד כה בלי להוסיף את השאלה או את התשובה לתמלול.
ניווט וייצוא
קטע בשם “ניווט וייצוא”/tree
קטע בשם “/tree”מקומי. פותח את מנווט הענפים: היכן השיחה התפצלה, באיזה מסלול היא נמצאת כעת ואיך לחזור לאחד שעזבתם. ראו פיצול שיחה.
/export
קטע בשם “/export”מקומי. כותב את השיחה לקובץ HTML עצמאי — כרטיסי כלים מתקפלים, בלי גיליון סגנונות, בלי סקריפט ובלי מארח תמונות. נוחת ב-Documents/ControlCenter/exports/ במחשב השולחני ומורד בדפדפן.
/dump
קטע בשם “/dump”מקומי. מעתיק את התמלול ללוח כ-markdown, כשקריאות כלים מופיעות בבלוקים מתקפלים. החשיבה מוחרגת במכוון: תמלול שמודבק לדוח באג נקרא על ידי אדם.
כל השאר
קטע בשם “כל השאר”/todo [subcommand]
קטע בשם “/todo [subcommand]”מקומי. מציג ועורך את רשימת המשימות השמורה של השיחה. /todo לבדו פותח את העורך. תת־פקודות: append, start, done, drop (כינוי rm), edit, copy, export, import.
/skill:<name> [args]
קטע בשם “/skill:<name> [args]”שליחה. מחיל מיומנות מותקנת. מיומנויות יושבות תחת קידומת skill: משלהן, כך שאין להן מרחב שמות משותף עם המובנות — בלי זה, מיומנות בשם plan הייתה בלתי נגישה לתמיד.
/<your-command> [args]
קטע בשם “/<your-command> [args]”שליחה. כל קובץ markdown תחת .agents/commands, .agent/commands, .claude/commands, .codex/commands או .opencode/commands במאגר. קובץ מקונן foo/bar.md נגיש גם כ-foo:bar.
תבניות: $1, $@, $@[start:length] ו-$ARGUMENTS. ה-frontmatter עשוי להגדיר description (השלמה אוטומטית בתיבת הכתיבה). allowed-tools ו-model מנותחים מהקובץ, אבל הפעלה של פקודת משתמש מציבה כרגע רק ארגומנטים בגוף — הם אינם משנים את המודל או את משטח הכלים של ההרצה.
פקודה שכתב משתמש גוברת על מיומנות באותו שם — זהו קיצור דרך שאדם הפעיל במכוון, עם ארגומנטים.
מילות מפתח קסומות
קטע בשם “מילות מפתח קסומות”לא פקודות. מילה באותיות קטנות שעומדת בפני עצמה בכל מקום בהנחיה מצרפת הוראה נסתרת לאותו תור.
| מילה | השפעה |
|---|---|
ultrathink |
מאמץ חשיבה מרבי לתור |
orchestrate |
האצלת עבודה בלתי תלויה במקביל ואימות כל שלב |
המתאים קפדני במכוון לגבי גבולות. orchestrate, מתאים; orchestrated, orchestrate.ts, foo::orchestrate ו-orchestrate() לא, ובלוקי קוד מגודרים, מקטעים בתוך השורה ומקטעי XML מסוננים החוצה תחילה. בלי זה, הדבקה של מעקב מחסנית הייתה משנה את התנהגות הסוכן.